החלטה בתיק רע"פ 2122/13

1.             לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר ניתן על-ידי כב' השופטים ד' ברלינר - נשיאה, ג' קרא ו-מ' סוקולוב, בע"פ 43261-12-12, מיום 13.3.2013. בפסק דינו, דחה בית-המשפט המחוזי, את ערעורו של המבקש, על פסק דינו של בית-משפט השלום בתל אביב-יפו, אשר ניתן על-ידי כב' השופט ב' שגיא, בת"פ 51429-02-02, מיום 20.11.2012.

כתב האישום נגד המבקש

2.             נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן, המונה שלושה אישומים. מעובדות האישום הראשון, עולה כי ביום 3.2.2012, בשעה 23:50, או בסמוך לה, ברח' המקצוע 9 בתל אביב-יפו, מכר המבקש לסוכן משטרתי, 5 מנות של סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל 2.4744 גרם, תמורת 1320 ש"ח (להלן: העסקה הראשונה). לפיכך, יוחסה למבקש עבירה של סחר בסמים מסוכנים, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים).

           מעובדות האישום השני, עולה כי ביום 9.2.2012, בשעה 20:30, או בסמוך לה, ברח' המקצוע 9 בתל אביב-יפו, מכר המבקש לאותו סוכן משטרתי, 7 מנות של סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל 3.9592 גרם, תמורת 1900 ש"ח (להלן: העסקה השניה). באישום זה, יוחסה למבקש עבירה נוספת של סחר בסמים מסוכנים, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים.

           מעובדות האישום השלישי, עולה כי כשלושה שבועות, קודם ליום 21.2.2012, בשעה 06:00, או בסמוך לכך, "במועדון לילה בתל אביב", סיפק המבקש ליפימוב סבטלנה (להלן: העדה), שלוש "שורות" של סם מסוכן מסוג קוקאין, בהן היא עשתה שימוש בשירותי המועדון. במסגרת אישום זה, יוחסה למבקש עבירה של הספקת סמים מסוכנים, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים.

הכרעת דינו של בית משפט השלום

3.             המבקש כפר באשמות שיוחסו לו, וביום 20.11.2012, לאחר ניהול הוכחות, הורשע המבקש, בשלוש העבירות, אשר בכתב האישום.

4.             לגבי האישום הראשון אישר המבקש את קיום העסקה עם הסוכן המשטרתי אך טען, כי מדובר בריטלין ולא בקוקאין, ואילו העסקה, מושא האישום השני, הוכחשה לחלוטין על-ידי המבקש.

           בית משפט השלום הרשיע את המבקש בשני האישומים הראשונים בהסתמך על ראיות אלה: ראשית, עדותו האמינה של הסוכן, אשר תיאר את מהלך שתי העסקאות שבוצעו עם המבקש, ובכלל זה, פירט הסוכן את אופן שליחתו אל יעד העסקה על-ידי מפעילו, את שמות הקוד לקוקאין בהם סחר המבקש, ואת השלמת משימתו, עם הגעתו לדירת מפגש ומסירת הקוקאין למפעיל. בהתייחס לעדותו של הסוכן המשטרתי, קבע בית המשפט, כי: "מצאתי כי עדותו בפניי הייתה עדות אמינה, אשר שיקפה באופן מלא ומדויק את השתלשלות האירועים. העדות הייתה ברורה, לא מתחמקת, נתמכה בעדות המפעיל, בעצם מסירת הסמים בתום כל עסקה, בהקלטות השונות, והמכלול הותיר בי רושם אמין".

             שנית, תמלולי הקלטת השיחות המוקדמות והשימוש באותן שיחות בקודים, וכן תמלולי הקלטת העסקאות עצמן. בית משפט השלום קבע, כי יש בתמלולים אלה כדי לחזק את עדותו של הסוכן.

           שלישית, עצם מסירת הקוקאין למפעיל, מיד בתום כל עסקה. מדו"חות הפעלת הסוכן, אשר הוגשו לבית המשפט, עולה כי בתום שתי העסקאות מיהר הסוכן לחזור לדירת המפגש, שם מסר את הקוקאין שרכש, למפעילו.

           רביעית, עדויות המפעילים והעוקבים. בית המשפט מצא, כי עדויותיהם של המפעיל הראשי, מרקוביץ'; של המפעיל, קוזלובסקי; ושל שני "העוקבים", מחזקות את עדותו של הסוכן, וזאת משום שעולה מכולן "תמונה של הפעלה שגרתית, ללא הפתעות או תקלות מיוחדות".

           על בסיס כל אלה, הרשיע בית המשפט את המבקש, בעבירות שיוחסו לו בשני האישומים הראשונים.

5.             האישום השלישי, מקורו במפגש בין המבקש לבין העדה, במועדון לילה בתל אביב. המבקש לא הכחיש כי במהלך המפגש, הוא סיפק לעדה חומר אבקתי, אותו היא הריחה. לפיכך, גדר המחלוקת, היתה, מהו החומר אותו סיפק המבקש לעדה, והאם מדובר בקוקאין. בית המשפט קבע, כי החומר שסופק היה קוקאין, כטענת התביעה, וזאת על בסיסם של ארבעה נימוקים: ראשית, "אמרתו של [המבקש] [לעדה] בזמן אמת, כי הוא נותן לה 'קריסטל'". נקבע, כי אין זה סביר, כי המבקש יספק לעדה "ללא תמורה ומרצון חופשי, חומר מסוג מסוים, ויאמר לה כי מדובר בחומר אחר". יצוין, בהקשר זה, כי לא היתה מחלוקת כי המונח "קריסטל" הינו שווה ערך לסם מסוכן מסוג "קוקאין". שנית, נגישותו של המבקש לקוקאין, ויכולתו לספק סם זה, דבר הנלמד מהרשעתו בשני האישומים הראשונים. שלישית, דרך השימוש בסם באמצעות הרחה, כפי שהדבר תואר על-ידי העדה, מאפיינת צריכת קוקאין.רביעית, התנהלותו של המבקש בפרשה. בחקירתו במשטרה, במהלכה הוא התבקש להתייחס לפגישתו עם העדה, שמר המבקש על זכות השתיקה. ואילו, בתגובתו של המבקש לכתב האישום, הוא הכחיש כל היכרות עמה. לעומת זאת, אישר המבקש בעדותו בבית המשפט, כי הכיר את העדה, כאשר זו רקדה במסיבה, בה הוא נטל חלק, והוא אף אישר, כי התקשר אליה, בעקבות אותה מסיבה, וביקש לשכור את שירותיה כרקדנית. יצוין, כי כאשר נשאל המבקש האם סיפק לעדה קוקאין, הוא השיב כי: "... אני לא זוכר דברים אחרים ממנה או שאולי באמת זה קרה או שאולי הייתי מסטול, לא יודע, לא זוכר". בית המשפט קבע, בהקשר זה, כי: "חשוב מכל - [המבקש] לא טען כי מסר [לעדה] חומר אחר, אלא כי אינו זוכר [מה אירע], מה שמותיר את האפשרות כי מדובר בקוקאין כאפשרות יחידה".

           אשר-על-כן, הורשע המבקש גם בעבירה שיוחסה לו במסגרת האישום השלישי, על יסוד הנימוקים שפורטו לעיל. כמו כן, הסתמך בית המשפט על ע"פ 639/79 אפללו נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3), 561, (1980), בו נקבע, כי ניתן להוכיח את יסוד "הסם המסוכן" שבעבירה, "בכל אחת מדרכי ההוכחה המקובלות להוכחת עובדה" וכי, "אין התביעה חייבת להוכיח עובדה זו בדרך של בדיקה מעבדתית דווקא" (שם, בעמ' 569-568). במסגרת הכרעת הדין, אישר בית משפט השלום את בקשת התביעה להכריז על המבקש כסוחר סמים, על כל המשתמע מהדבר.   

6.             לאחר הקראת הכרעת הדין, נשמעו טיעונים לעונש, ובהמשך ניתן גזר הדין, בעניינו של המבקש. בגזר דינו, קבע בית המשפט כי העבירות בהן הורשע המבקש, "הן חמורות, אפילו חמורות ביותר [...] מדובר בעסקאות סמים מן הרף הגבוה. הכמויות אינן קטנות, הסם עצמו נחשב כסם קשה וגם התמורה הכספית הייתה משמעותית". כמו-כן, הפנה בית משפט השלום לע"פ 5377/09 בן דוד נ' מדינת ישראל (31.1.2010) (להלן: עניין בן דוד), שם נקבע כי "כאשר מדובר בסוחרי סמים, משקלם של הנתונים האישיים נדחק לקרן זווית". כב' השופט ב' שגיא הוסיף עוד, כי "אני ער לעובדה כי אנו נמצאים היום בעידן של תיקון 113 לחוק העונשין, אך דומני כי רציונאל ההחמרה בעבירות סחר בסם לא השתנה".

           בהתייחס לאישום השלישי, שקל בית המשפט לחומרא, את העובדה, כי סם הקוקאין, אשר סופק לעדה על-ידי המבקש, היה התנסותה הראשונה בסם מסוכן מסוג זה, ו"במידה רבה, פתח לה את הפתח לשימוש בסם הקוקאין". כמו-כן, ציין בית המשפט כנסיבה לחומרא, את מיקומה הגיאוגרפי של העבירה, מושא האישום השלישי, היינו במועדון בו נערכות מסיבות רווקים. אליבא דבית המשפט, קיים צורך ממשי להילחם בתופעת הפצת הסמים, במקומות כגון אלה.

           בנוסף, ראה בית המשפט כנסיבה לחומרא, את עברו הפלילי המכביד של המבקש, ובפרט את הרשעתו בשתי פרשות של סחר בסמים (ת"פ 2633/09, ות"פ 4646-03-11). בית המשפט ציין, כי העונשים שנגזרו על המבקש, במסגרת תיקים אלו, היו "קלים במיוחד", וכעת, מששב המבקש לסורו, הגיעה העת, לגישת בית המשפט, להקשיח את דרך ההתייחסות אליו. עוד צוין, כי בתיקים הקודמים, אשר נוהלו נגד המבקש, הוא הודה בעבירות שיוחסו לו, ובכך קיבל על עצמו אחריות למעשיו, וחסך מזמנו ומשאביו של בית המשפט, אך לא כך הוא הדבר במקרה דנן.

           לצד הקולא, נשקלו נסיבות חייו הקשות של המבקש, ואולם נקבע כי משקלן של נסיבות אלה מופחת, לנוכח הצורך במתן "משקל מכריע לשיקול ההגנה על הציבור ולשיקול הרתעתם של עברייני סמים" (עניין בן דוד). עוד ציין בית משפט השלום, כי בשני המקרים הקודמים, בהם הורשע המבקש, התחשב בית המשפט בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המבקש, ולפיכך, בלשון בית המשפט, "משקלם של שיקולים אלה הולך ונשחק תחת הרשעותיו המצטברות והגוברות".